גזר דין בתיק ת"פ 48695-07-13

העבירות בהן הורשע הנאשם

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של שוד לפי סעיף 402(א) ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275, הכל לפי חוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). בתמצית יצוין כי מדובר באירוע במהלכו נכנס הנאשם לסניף בנק, הושיט לכספרית פתק בו נרשם כי הוא מבצע שוד ודורש כספים, ולאחר שקיבל את הכסף יצא את הסניף. בהמשך נמלט משוטר אשר הורה לו לעצור.

הנאשם הודה במיוחס לו בפתח משפטו (ביום שנקבע לדיון ראשון בבקשת המעצר) והורשע על פי הודאתו.

תסקיר שירות המבחן והטיעון לעונש

הנאשם יליד 1990 וללא עבר פלילי. לדבריו התמכר להימורים ושקע בחובות. המעשה שביצע היה כתוצאה ממהלך דברים זה. בנסיבות אלו הורה בית המשפט כי יוגש תסקיר של שירות המבחן בטרם טיעון לעונש. יצוין כי בית המשפט אף הורה כבר בשלב המוקדם של הדיון, כי תוגש חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, וזאת משיקולי ניצול זמן. עם זאת הבהיר בית המשפט, בהחלטתו מיום 15.9.13, כי טרם גובשה עמדה ואין לראות בהזמנת התסקיר או חוות הדעת משום קביעת עמדה סופית. בהחלטה הנ"ל ציין עוד בית המשפט, כי בין היתר מבקש הוא ללמוד על סיכוי השיקום של הנאשם, וזאת כדי שניתן יהיה לשקול בעת גזירת הדין, גם את החלת הוראות סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, לעניין הענישה.

לבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן. שירות המבחן התייחס להתמכרותו של הנאשם להימורים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו ומשתף פעולה עם גורמי הטיפול. שירות המבחן סבר כי בנסיבות אלו קיים אפיק שיקומי, והמליץ לבית המשפט לתת לנאשם את ההזדמנות להמשיך בהליך טיפולי כפי שכבר החל, תוך העמדתו בפיקוח של שירות המבחן. בנסיבות אלו סבר שירות המבחן, כי שילוב של ענישה במסגרת של מאסר בגבולות שניתן לרצותם בעבודות שירות, בתוספת עונש מותנה, תהווה ענישה הולמת אשר תסייע בידי הנאשם לשקם עצמו ולהציב לעצמו גבולות ברורים לעתיד. שירות המבחן אף הדגיש כי הטלת עונש מאסר בפועל תגרום לקטיעת הליך הטיפול ועלולה להוביל את הנאשם להידרדרות אל חברה עבריינית.

המאשימה עתרה לקבוע כי מתחם הענישה ההולם במקרה זה, הוא של מאסר לתקופה של בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל, וביקשה לגזור עונש מאסר במסגרת מתחם זה, בצירוף מאסר מותנה, קנס כספי כבד ופיצוי למתלוננים. לעניין זה מציינת המאשימה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, הפגיעה בביטחון ובקניין הציבור ובנוסף הופנה בית המשפט לפסיקה במקרים דומים. יוער כי כל פסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה הם של נאשמים בעלי עבר פלילי או במקרים של ריבוי עבירות.

ב"כ הנאשם לא התעלמו מחומרת המעשה ולא חלקו על כך. עם זאת, סברו ב"כ הנאשם כי בנסיבות אלו יש לתת משקל לנתוניו האישיים של הנאשם, לעובדה כי אין לו כל עבר פלילי, לעובדה כי מדובר במעשה שבוצע ללא כל אלימות וכן לעובדה כי הנאשם שיתף פעולה עם חוקריו מיד כאשר נעצר, ובהמשך הודה בהזדמנות הראשונה. ב"כ הנאשם ביקשו לאמץ את המלצות שירות המבחן שעניינן סיכוי שיקום.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו והתחייב להמשיך בהליך השיקומי.

שיקולי בית המשפט לעניין הענישה

"עבירת השוד מצריכה ענישה מרתיעה ומכבידה בשל האיום שבה לביטחונם האישי של עוברי אורח תמימים, ובשל הפחד והמורא שהיא משליטה, באופן המותיר צלקות פיזיות ונפשיות בקרב נפגעי העבירה. נצרכת איפוא תגובה עונשית חמורה ויעילה כמסר ברור של הגנה על הביטחון ושל הרתעה (ע"פ 6752/10 טטרואשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נזכור, כי המחוקק קבע לעבירה זו רף מירבי של ארבע עשרה שנות מאסר" [ע"פ 6420/10 קלאודיו סלסנר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23/8/11). דברים אלו, שנאמרו במקרה בו בוצע שוד בנסיבות דומות (הגם שע"י נאשם שעברו מכביד), נכונים גם לעניין שבפני ומנחים את בית המשפט בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם. אוסיף לעניין עבירת השוד, כי הנאשם גם הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, שהעונש המרבי בגינה הוא שלוש שנות מאסר.

עם זאת, מביא בית המשפט בחשבון את נסיבות ביצוע העבירות. ככל שהדבר נוגע לעבירת השוד שבוצעה, הרי שמדובר בעבירה שבוצעה, כאמור בכתב האישום, ללא נקיטת אלימות פיזית, כאשר רכיב האיום שבעבירת השוד היה בעצם הושטת הפתק לכספרית ודרישת הכספים ממנה. בכל הנוגע לעבירה הנוספת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הרי שמדובר, למעשה, בעובדה שהנאשם נמלט מהשוטר ולא עצר כאשר התבקש לעשות כן. לא בוצע כל מעשה של פגיעה בשוטר או הפרעה בדרך אחרת במילוי תפקידו (אוסיף כהערה, בשולי האמור, כי ספק בעיני אם נכון הוא להגיש כתב אישום בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כל אימת שחשוד מסרב להיענות לקריאתו של שוטר). מכאן סבור אני, כי הנסיבות העובדתיות של המקרה אינן מבין החמורות.

בהביאי בחשבון את מכלול הנסיבות, סבור אני כי במקרה זה מתחם הענישה צריך לעמוד על מאסר שבין 12 חודשים לבין 48 חודשים.

גם לאחר שבית המשפט קובע מתחם ענישה, מוסמך בית המשפט לסטות ממתחם הענישה אם מצא כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, כאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין. יוער כי בנסיבות המקרה, אין מדובר במקרה בעל חומרה יתרה, כמשמעו בסעיף 40ד(ב) לחוק העונשין, וסבור אני כי זה המקרה בו ניתן לעשות שימוש בהוראות סעיף קטן (א) הנ"ל, וזאת כאמור, כאשר קיים סיכוי ממשי לשיקום.

לעניין זה מביא בית המשפט בחשבון, כי מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר שיתף פעולה עם גורמי החקירה מיד כאשר נעצר, ובהמשך הודה בהזדמנות הראשונה, למעשה עוד בטרם נקבעה ישיבה להקראה. כפי שעולה גם מתסקיר שירות המבחן, הנאשם משתף פעולה בהליך טיפולי וגורמי המקצוע של שירות המבחן סברו כי קיים סיכוי של ממש לשיקומו, ובנוסף סברו כי גזירת עונש של מאסר במתקן כליאה תקטע סיכוי זה ועלולה לגרום להידרדרות עבריינית. עוד הבאתי בחשבון כי הנאשם היה במעצר תקופה של קרוב לחודשיים (מיום 21.7.13 ועד ליום 15.9.13) ומאז הוא שוהה בחלופת מעצר בית. יש להניח כי תקופת המעצר במתקן כליאה, ביחד עם תקופת מעצר הבית, היוו עבורו גם רכיב של ענישה.

בנסיבות אלו, סבור אני כי מתקיימים התנאים המצדיקים את החלת הוראות סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, באופן שבו יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם שנקבע, וזאת בשים לב לסיכוי השיקום.

אוסיף לעניין זה, כי סבור אני שגזירת עונש בהתאם להמלצות שירות המבחן, אשר ישלב מאסר בעבודות שירות ביחד עם ענישה מותנית, וכן העמדת הנאשם בפיקוח של שירות המבחן, יאפשר לעקוב אחר הליכי השיקום, ואם ייפר הנאשם בעתיד את הוראות שירות המבחן, לא יתמיד בטיפול וכן אם יבצע עבירה נוספת כלשהי, כי אז ניתן יהיה להחזיר את עניינו לבית המשפט, כדי שיגזור עליו עונש נוסף. בדרך זו יוגן העניין הציבורי של הרתעת היחיד, ובמקביל תינתן לנאשם ההזדמנות לבחור בין חזרה לחיים נורמטיביים ובין הפרת ההוראות וחזרה לבית המשפט, ומשם למאסר ממושך.

בסיכומו של דבר, סבור אני כי ראוי לגזור על הנאשם מאסר בגבולות שניתן לרצותם בעבודות שירות, ביחד עם מאסר מותנה ומרתיע, פיקוח של שירות המבחן לתקופה המירבית האפשרית (מעבר לזו ששירות המבחן המליץ עליה) ופיצוי לנפגע העבירה. בכל הנוגע לבקשת המאשימה לגזירת קנס מרתיע, מאחר והרקע לביצוע העבירה הוא הידרדרות כלכלית, לא מצאתי מקום לגזור קנס כספי בסכומים משמעותיים. עם זאת, סבור אני כי יש מקום לעשות שימוש ברכיב ענישה כספי, כדי להבהיר שהדרך בה מצא הנאשם לפתור את בעיותיו הכלכליות אינה כדאית, וזאת גם מהבחינה הכלכלית.

סיכום הענישה וגזר הדין